רקע היסטורי

~ ~ ~ "מימים יימימה" ~ ~ ~

כפי ש" אין עתיד לאדם ללא עבר", כך גם בעולם המים. לפני שאנו ממשיכים להביט שקוף קדימה, הבה ונעיף מבט אחורה. סגולות הריפוי, הטבילה והטיפול במים גלומים בשחר ההיסטוריה. שורשי ההידרותרפיה וגישות השיקום, כפי שהן מוכרת לנו היום, נטועות בעת העתיקה במכלול תרבויות שונות.

אנו כבני האדם חוזרים ומגלים את קסמם מלא החן של המים. ועם כבר היסטוריה, ובין עמנו אנו יושבים אז הינה שלינו פנינה מהתורה " ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" (בראשית א, 2). הפסוק מתאר את המצב טרום בריאת העולם, המים היוו את היסוד הקדום ביותר. אלמנט המים נתפס כאלמנט של ראשוניות, טוהרה, והתחדשות. המים בגופנו (זרם הדם, מי השפיר ברחם, מיצי העיכול בקיבה, מערכת השתן והכליות) מהדהדים בתוכנו את כוחות הבריאה ולפיכך אוצרים בתוכם את אנרגית הריפוי.

תאלס, אחד משבעת חכמי יוון העתיקה, פילוסוף ומדען יווני, אשר ביסס את מסקנותיו על התבוננות ומחשבה (ולא על ניסויים חוזרים כמו בימינו) היה, כנראה, הראשון שהגה את רעיון אחדות העולם, המושתת על עקרון הראשית שאותה זיהה כמים. המים הם היסוד המתמיד בכל השינויים, והאדמה עצמה צפה על- פני המים. תאלס טען כי המים הם ראשית כל הדברים.

היפוקראטס, רופא יווני, "אבי הרפואה המערבית" ומחבר שבועת הרופאים, האמין בגישה טיפולית המתבססת על "כוחות המרפא של הטבע". הטיפול ההיפוקראטי היה עדין ושם דגש רב על הבטחת ניקיון: לחיטוי פצעים שימשו מים או יין נקיים ותו לא; בנוסף הוא השתמש הרבה במים לצורכי ריפוי והבראה, והאמין בצום לבריאות המשולב עם שתיית מים מרובה.

סופרים יווניים סיפרו כי גם במצרים היו רופאים רבים אשר רפאו מחלות בעזרת המים. המחזאי והסופר אוירפידס חי במאה ה – 5 לפנה"ס חלה במסעו במצרים ונרפא על ידי טיפול במים. במחזה היווני "איפיגיניה מטאוריס" הוא כתב:" המים מרפאים כל מחלות האדם".

חשיבות גדולה יחסו הרומאים למים לחיזוק והבראת גופם. אסקלפיאדס, רופא רומאי בעל מוניטין שנחשב לגדול רופאי הנשים של העולם העתיק, ריפא באמצעים טבעיים ופשוטים כגון: רחיצות קרות וחמות, ותארו אותו כ"רופא המרפא במים קרים".

אוגוסטוס הקיסר הרומי נרפא ממחלת כבד קשה על ידי טיפול במים, לאחר שכל שאר הטיפולים לא הועילו.

היוונים אף תמכו בטבילה במעיינות טבעיים להגברת חיוניות הגוף. בתי המרחץ היוו חלק מהתרבות האנושית בעידנים הקודמים.
המרחצאות הראשונים היו מעיינות חמים שנוצרו באופן טבעי כתוצאה מפעילות געשית. בתחילה כיסו אותם בני האדם ביריעות עור, ורק מאוחר יותר ניבנו מבני קבע. בעדויות ישנם אזכורים כי קליאופטרה הוסיפה למים תה להרגעה, צמחים ושמנים.

האינדיאנים בנו אמבטיות ריפוי להורדת חום. היוונים, והרומאים הביאו את בתי המרחץ לדרגת שכלול ופאר. בחפירות ארכיאולוגיות בעיר המינואית קנוסוס שבכרתים (1500 לפנה"ס) התגלו שרידים של בתי מרחץ. בימי האימפריה הרומית הפך בית המרחץ לחלק חשוב מן התרבות ובתי מרחץ מפוארים הוקמו בכל רחבי האימפריה ונקראו "טרמאה".

בישראל קיימות עתיקות ארכיאולוגיות של בתי מרחץ במקומות רבים כמו בית שאן, קיסריה, חמת גדר ומצדה, שם בנה לעצמו המלך הורדוס ארמון מפואר עם בריכות מים קרים וחמים.

כמו כן, נודע בית המרחץ התורכי הנקרא: "חאמאם", וה"סנטו" השכונתי היפני, בו נחתמים חוזים עסקיים ומשמש כמקום לאתנחתא ומנוחה לאחר יום עבודה ארוך. וכמובן המקווה היהודי המשמש לטבילה, להיטהרות רוחנית וללידה מחדש.

ממצאים ארכיאולוגים מלמדים שלאורך דורות, שימשה תרבות המרחץ מעבר לפונקצית הניקיון גם לצורך הנאה, התרגעות, היטהרות דתית ולטקסים שונים.

בימי הביניים נבנו בריכות ריפוי באירופה, סביב למעיינות חמים כדוגמת: Beden-Beden בדרום גרמניה, ו-Bath באנגליה.

עקרונות הטיפול המודרני במים נוסד באנגליה ב – 1930 ע"י הצלב האדום.

במאה ה – 19ב – Bad Ragatz שוויץ, התפתח המקור העיקרי לבית מרחץ רפואי – טיפולי ועל שמו נקראת שיטת הטיפול Bad Ragaz Ring Method.

תגיות:Bad Ragaz Ring, הידרותרפיה, היפוקראטס, טיפול במים, טכניקת באד ראגאז