הנחיית שחיה בשיטת שאו

חשיבות הנשימה בשיטת שאו להנחיית שחייה לאנשים עם חרדות מים

היסטוריה בקצרה : השיטה מתבססת על טכניקת אלכסנדר ורואה בשחייה אומנות והנאה ולא טכניקה וכח, וכאומנויות רבות גם לאומנות השחייה מטרות מגוונות שכל שחיין מקיים מסיבותיו שלו ומשמעותן שונה משחיין לשחיין .
את השיטה פיתחו סטיב שאו ולימור שאו-שרש אשר במקביל ללימודי אלכסנדר עבדו כמצילים ומורים לשחייה .
הם צפו באנשים השוחים וכן בעצמם וראו שרוב האנשים אינם שוחים " נכון" , כלומר מרבית האנשים מפעילים כח רב, לחץ על הגב והצוואר ( בעיקר בשחייה בסגנון חזה) כל אלו גורמים לבעיות בנשימה ולעייפות בנוסף לכך פחד לא סביר ולא הגיוני מהמים משפיע בראש ובראשונה על הנשימה, סיבה כאמור שמקשה על האנשים ללמוד את אומנות השחייה וליהנות ממנה .

כיצד מסייעת הטכניקה ללימוד השחייה לאנשים עם חרדות באופן כללי וחרדות מים באופן ספציפי?
המים נתפסים בעיני חלק מהאנשים כסביבה מאיימת : לבוש מינימאלי, אי שליטה בנשימה,יסוד טבעי עוצמתי שאינו ניתן לשליטה כדוגמת צונאמי ,דרישה לכושר פיזי ועוד… בעוד שעבור אנשים אחרים מים הם חוויה נעימה ,משחררת,חושנית ומרגיעה. מטרת הטכניקה היא להביא את האנשים למודעות עצמית בזמן הפעילות כך שיוכלו להסיר את המכשולים המיותרים וההרגלים של "עשיית- ייתר" ולפתח מחשבה חיובית גם כלפי המים עד שיוכלו לחוש בטחון ושקט וליהנות מהחוויה שבמים.
"מושג מרכזי בטכניקת אלכסנדר הוא הפיקוד הראשוני – היחסים בין הראש , הצוואר והגב, החולשים על שימוש ועל התפקוד הכולל של הגוף…על מנגנון הנשימה ועל כל המבנה השלדי שרירי שלנו." (1) עלינו לזכור כי הפחד יכול לשתק אותנו לא רק ברמה המנטאלית אלא גם ברמה הפיסית .

(1) –אמנות השחייה – כיוון חדש לשימוש בטכניקת אלכסנדר ,סטיבן שאו וארמונד דה אנגר תרגום לעברית לימור שאו-שרש
רוב האנשים שסובלים מפחד מים חוו בעברם טראומה שקשורה במים באופן ישיר או אפילו של קרוב להם.
ללימוד שחיה ובפרט ללמוד שחיה אנשים עם פחד מים, עלינו לייצר סביבה תומכת פיזית ונפשית יש לזכור כי פעמים רבות פחד מים מלווה בפחדים רבים נוספים אפשר מפריעים וחוסמים בפנינו פעילויות יום יומיות רבות,כמו כן עלינו ליצור אמון :
א. בין המדריך –שחיין (מטפל – מטופל)
ב. בין השחיין כלפי עצמו
ג. כלפי המים: אמון, שלמים כח לשאת אותנו ללא מאמץ מצדנו ,ואל לנו לטעות בין מודעות לסכנות הטמונות במים כגון: גלים, עומק,זרמים ובנוסף בים אף כרישים מדוזות וכד, ובין האמון לעיל, גם השחיין הטוב בעולם מודע לסכנות.
בבואנו ליצור את התנאים המתאימים ללימוד שחייה במקרה של פחד מים ,לעזרה הפיסית למגע ולקשר הפיסי בין המדריך והשחיין ישנה חשיבות להקניית תחושת הביטחון ועל כן ההמלצה היא שהשיעורים יינתנו באופן פרטני לפחות עד השלב שבו השחיין התגבר על פחדיו, בנוסף לימוד בבריכה ממחוממת לטמפ"' 32-34 מעלות צלזיוס מסייע להפחתת מתח בשרירים בניגוד למים קרים שעשויים להיות בעלי השפעה מנטאלית מבהילה בנוסף להשפעתם על כיווץ השרירים.
מרבית האנשים לא יחששו לטבול את פלג גופם התחתון עד קו בית החזה, איפה אם כן עובר הקו האדום זה שמסמן את אלו שחרדים ממים לעומת האחרים???
המבחן האמיתי הוא הפנים: הרטבת העיניים, אוזניים,פה ובעיקר (למרבה ההפתעה) האף. לחומרי החיטוי שמצויים במי הבריכה השפעה פסיכולוגית שלילית נוספת למרות שברוב הבריכות הבדיקות קפדניות והמים בטוחים לחלוטין ( …גם לשתיה) .
לכל השחיינים מומלץ לשחות עם משקפת ובמידת הצורך ניתן להוסיף גם אטמי אוזניים. בנוגע לכניסת הפה והאף הרי שהפחדים קשורים למערכת הנשימה ועל כן לימוד הנשימה הינו אבן יסוד בלימוד השחייה בשיטה זו ומתורגל בכל שיעור החל מהשיעור הראשון וכלה בשיעור האחרון .
אין דרך אחת ללמד אדם לנשום כשם שאין דרך אחת ללמד אדם לחשוב, לכל אחד ישנם הרגלים, פעילויות ומנחי גוף שונים ועדיין נשימה יעילה ואפקטיבית דורשת מכולם מחשבה ותשומת לב גם במים וגם ביבשה. הצורך להיות מודע לפעולת הנשימה במים ישפיע על הדרך בה אנו רגילים לנשום גם מעבר לפעילות השחייה.
נשימה מסודרת ובקצב אחיד אינה המלצה רק לפעילות במים, אלא חלק משגרת היום יום ומשמשת כמרכיב חשוב בטכניקות רבות של הרפיה והפגת מתחים.
ישנם מס הבדלים מהותיים בתהליך הנשימה באוויר החופשי ובמים: ראשית בשונה מהתהליך באוויר החופשי שבו ניתן לשאוף ולנשוף דרך האף, במים לעולם לא נשאף דרך האף.
שנית אורך וחשיבות הנשיפה – באוויר הדגש הוא על שאיפת האוויר לריאות והנשיפה כפעולה מישנית, במים- הדגש הפוך,( …לעשות בועות,לעשות בועות…) אם לא נקפיד לנשוף את האוויר נייצר מצב של שאיפת ייתר אשר יכביד עלינו לקחת אוויר בתנועה הבאה( הריאות מלאות באוויר מעופש" מהנשימות הקודמות) ונחוש בקוצר נשימה ועייפות.
שחיינים נדהמים לגלות שדווקא כשהם מאריכים בנשיפה מתקבלת תחושה של אוויר בריאות לגלישה ארוכה יותר, ומתארך פרק הזמן שבו יש צורך לקחת אוויר.
שלישית "ניצול" החותם האוראלי: מנגון אשר סוגר את אחורי הגרון ע"י הפעלת בסיס הלשון כנגד החך הרך, כל זמן שלא נתערב בפעולתו יפעל מנגון החותם האוראלי באופן אוטומטי ומשמעות הדבר שכל עוד שלא נחליט באופן מודע לשתות מים בבריכה לא "נבלע" מים דרך הפה. אפשר לתרגל את התחושה ע"י הכנסת הפה סגור עד לגובה " חצי" לתוך המים ואז לפתוח אותו לרווחה- למרבה הפלא לא נבלע מים .
ולכן ברמה הפרקטית נלמד תחילה את השחיין לקחת אוויר – לשאוף דרך הפה ולהוציא אוויר – לנשוף דרך האף, ורק לאחר תרגול ממושך נוכל לאפשר ונלמד את השחיין להוציא אוויר גם דרך הפה.
בתהליך שאיפת האוויר חשוב להיות נינוחים ככל האפשר, כדי להגיע למצב זה בעת הוצאת הראש לשאיפת אוויר יש להמשיך ולנשוף החוצה אוויר כדי לאפשר למים שעדיין זולגים על הפנים להמשיך ולרדת ולאפשר לשחיין "להתארגן" לשאיפת אוויר ללא "סכנה" לשאיפה של מים.

בהצלחה!!!!
מאת: שירלי חיים, הידרותרפיסטית ומדריכה בשיטת שאו

הבריכה של ימית מציעה מגוון שרותים: שחיית תינוקות, טיפולי הידרותרפיה, הכנה לכיתה א', לימוד שחייה, פעילות לנשים בהריון ועוד.

אם יש לכם שאלות – נשמח אם תיצרו איתנו קשר !