עקרונות בהתפתחות המוטורית

התפתחות התחום:

למרות חשיבותו, ההתפתחות המוטורית הינו ענף יחסית חדש למקצוע התנועה. בתחילת שנות ה- 80, קיבל מקצוע זה הכרה מלאה כתחום מחקרי לגיטימי, מעבר לתחום החנ"ג. בעבר התחום נחקר מתוך השפעתו על תחומי ההתנהגות במקום תפיסתו כתופעה בעלת ערך בפני עצמה.

תחומי המחקר עוסקים:

- תצפית ובחינת ההבדלים בביצוע מיומנויות מוטוריות בגילאים השונים (קצב אישי ותהליכי הבשלה)
- הבנת השינויים החלים באופן ביצוע מיומנויות מוטוריות (למידה מוטורית = התהליך שבו חל שינוי בביצוע כתוצאה ישירה מאימון ותרגול המטלה אותה מעוניינים ללמוד).
- השפעות אישיות (מין) וסביבתיות (גרייה) על ההתפתחות המוטורית.

חשיבות התחום:

- הבחנה בין התפתחות תקינה ללקויה.
- התאמת תוכניות הוראה, העשרה, טיפול בגיל הרך.
- בסיס להערכה שיפור/ נסיגה בהתפתחות.
- ממצאים עקיפים לבשלות ותקינות מערכת העצבים.
- ממצאים עקיפים לבדיקת רמת התפקוד התפיסתי – קוגניטיבי של הילד בגיל הרך.

התפתחות תפיסתית – מוטורית:

מחקרים בדקו ומצאו, כי ככל שילדים התנסו יותר- כך הציגו יכולות תפיסתיות- מוטוריות ברמה הגבוהה. הילד "הבשל יותר" אינו תלוי גיל בלבד כי אם תלוי מידת התנסות. קיימים קשרי גומלין הדוקים בין יכולות תפיסתיות- מוטוריות לבין בשלות ללמידה בגיל הרך.

ישנה חשיבות משמעותית להבנת תהליכי התנועה והחושים, אשר משמשים כלי למידה בסיסי לתינוק ולילד בגיל הרך. כאשר הילד משחק ומתנועע באופן איכותי, מתרחשת בו זמנית אינטראקציה בינו ובין החפץ ובינו לבין ילדים אחרים.

ההתפתחות המרשימה ביותר של היכולות התפיסתיות והיכולות המוטוריות מתרחשת במהלך החמש השנים הראשונות לחייו של הילד. ההתפתחות העצבית הדרמטית ביותר מתרחשת במהלך השנתיים הראשונות.

פעילויות תנועתיות מהוות בסיס חשוב להתפתחות התפיסה בגיל הרך:

- תפיסה חזותית – איך החפץ נראה, מה גודל החפץ, צורתו. הכרת השונות בגודל אותיות או מספרים דומים בצורתם: כ – ב, 6 -9 , קריאה, תמרורים.
- תפיסה שמעתית – חוזר על מילה נאמרת לפי הצליל, מזהה קולות של עצמים שונים, מבחין בין צליל גבוה לצליל נמוך, מבחין מהו הכלי המנגן, מבחין בין זוגות הברות דומות ושונות, מבחין בצליל פותח במילה והברה סוגרת.
- תפיסה מרחבית – הכרת המיקום והיחסים בין חפצים ודמויות במרחב – מתבסס על הבחנה בגודל, כוון, מרחק, יחסים – לפני- מאחורי, מעל – מתחת.
- למידה מוטורית – ככל שהשגת המיומנות הנדרשת תעשה באופן איכותי ואוטומטי, היא תפנה ללמידה יעילה ולתפקודי למידה, כגון: התמדה, קשב, רצף בקריאה, כתיבה תקינה, העשרת השפה וארגון הדיבור.

לפי התאוריה של פיאזה הפעילות היא בסיס לתפיסה, ללמידה, לפיתוח הקוגניציה והשפה.
בתהליכי התנועה והמשחק רוכש הילד מידע תפיסתי ומידע קוגניטיבי וכך משפר ומעצב את התנהגותו.
בהתפתחות תקינה נרשם במוח זיכרון תחושתי – תפיסתי ומוטורי המהווה מאגר המלווה את התפתחותו של הילד.

עקרונות ההתפתחות המוטורית:

עקרונות יסוד:
1. ההתפתחות המוטורית הינה תהליך מתמשך לאורך החיים, ובמהותו עוסק בהבנת השינויים החלים בהתפתחות.

- דוגמא: אופן וצורת ההליכה של פעוט לעומת המבוגר: צעדים קטנים, כפות רגליים שטוחות, בסיס תמיכה רחב לרגליים, מעט רוטציה באזור האגן, מרפקים כפופים להגנה בפני נפילה, ידיים קרובות לגוף ועד למצבי הליכה של האדם הבוגר המשתמש בקאורדינציה קונטראלטראלית, דפוס הפשיטה הנגדית, הצלבה בין תנועת היד לרגל. בצפייה באדם הקשיש, ההליכה דומה יותר לזו הראשונית, מעט רוטציות ופוזיציה של הגנה בתנועת הידיים.

2. ההתפתחות המוטורית הינה תהליך ספיראלי: על פי הגישה *ההתפתחותית דנמית, מערכתית – ההתפתחות הינה מעגלית ברצף ביצועי איכותי ומתרחשת במספר ערוצים: תנועה, תחושה, תפיסה, קוגניציה ורגש.
רצף וסדר התפתחות הדפוסים המוטוריים זהה אצל הילדים, אך קצב ההתפתחות שונה מילד לילד.
החל מיומנויות ראשוניות: זחילה, הליכת שש, עמידה, הליכה, ועד ריצה, דילוג, ניתור.

גישה אקולוגית ביסודה המתייחסת לשילוב התפתחותי בין מערכתי וליחסי גומלין רב כיווניים: הילד ותכונותיו האישיות לבין הסביבה ותכונותיה. גישה זו טוענת כי בהתפתחות מתקיימים תהליכים בין המערכות השונות בגוף , בהן המוח ומערכת העצבים הם חלק מתוך המכלול, וכל מערכת תורמת את ייחודה. הרצון של הילד לפעול ולתפקד, מהווה מניע עיקרי להפעלת המערכות הללו, וכולן מתארגנות יחד לצורך יישום. (הרמת ראש כדי לתקשר עם אנשים , לראות ולהכיר את הסביבה; ראיית צעצוע ורצון לשחק בו יניעו את הילד להגיע אליו).

הגישה ההירארכית (בעבר) טענה כי, המערכות בגוף מתפתחות על פי סדר הירארכי לינארי, שבו מערכת העצבים היא המובילה ומניעה את התהליך(רצף של שלבים קבוע וקצב אישי). קצב הבשלת המוח ומערכת העצבים המרכזית יכתיב וייקבע את קצב ההתפתחות ויניע את כל המערכות האחרות.

דפוסי ההתפתחות התנועתית:

1. התהליך הספאוקאודלי: התפתחות מכיוון הראש לרגליים:
התפתחות המוטוריקה הגסה מתחילה משליטה על השרירים באזור הראש וממשיכה כלפי מטה לכיוון הרגליים.
שרירי הצוואר, גו עליון והזרועות, גו תחתון ולרגליים.
לכן בראש ובראשונה אצל התינוק יופיעו: הרמת ראש, השענות על המרפקים, ישיבה, עמידה, הליכה.
אי תקינות:
- במידה והתינוק לא יתנסה מספיק בשכיבה על הבטן ובנשיאת משקל על פרקי גופו, עלולים שרירי הצוואר, הכתפיים והגב להיחלש ולהביא לישיבה שמוטה (גב עגול), לצורך לתמוך את הראש ביד אחת בזמן ציור/כתיבה או להישען על השולחן עם חלק הגוף העליון.
- חולשה בגפיים תחתונות וכבדות בתנועה אצל ילדים בגילאי גן טרום חובה וחובה, יתכן ונובעים מאי השלמה של תהליך זה.

2. דפוס PROXIMAL-DISTAL (קרוב – רחוק ממרכז הגוף). השליטה על שרירי הגוף מתפתחת ממרכז הגוף (ש. צוואר, בית החזה, הגו) לחלקים המרוחקים שלו (ידיים, רגליים).
דפוס זה בה לציין שהשרירים אשר קרובים לקו האמצע של הגוף מסוגלים לתפקד בתיאום ובבקרה מוטורית מהר יותר מהשרירים הרחוקים מקו האמצע.
דוגמא:
- בתחילה תינוק יושיט יד לחפץ ע"י הפעלת שרירי הכתף (תנועה רצונית אך פחות מדויקת, ואח"כ ישלוט על תנועת כף ידו(תנועה מכוונת ומדויקת יותר) ויתפוס את החפץ באמצעות אצבעותיו.
- ילד לומד לתפוס כדור בתמיכת הכתפיים, החלק העליון של הזרועות ובית החזה, קודם שהוא לומד לתפוס את הכדור באמצעות כפות הידיים והאצבעות.
אי תקינות:
- במצב בו התינוק אינו בונה בסיס איתן במרכז גופו, השליטה על הגפיים רפויה יותר. היא תתבטא בקושי לבצע פעילויות עדינות – כמו אחיזת מכחול/עפרון בצורה רפויה או חזקה מדי. בשני המקרים מתקשה הילד ביצירת קווים באיכות טובה, בכתיבת אותיות ובכתב קצבי. בשני המקרים נגרמת התעייפות מהירה, הפוגמת ביכולת לכתוב בפרק זמן מסוים והספק בכתיבה.
- במצבים מסוג זה הילד יאבד עניין בפעילויות הדורשות דיוק וריכוז, כגון: גזירה, הדבקה.

בנוסף, בשלבי ההתפתחות הראשוניים, ישלוט הילד טוב יותר בתנועות ממול מרכז הגוף וקרוב לקו האמצע שלו, מאשר מאלה הדורשות את חציית קו האמצע של הגוף לכיוון ימין או לכיוון שמאל.

3. התפתחות של מיומנויות מוטוריות גסות (הפעלה ואינטגרציה של קבוצות שרירים גדולות), חלה לפני ההתפתחות של מיומנויות מוטוריות עדינות (הפעלה ואינטגרציה של קבוצות שרירים קטנות). תהליך זה תורם לעידון התנועה ולבידוד והפרדת איברים.
דוגמא:
- בתגובה לשמחה או בכי מזיז התינוק את כל אבריו. אט אט התינוק מתחיל להפריד את חלקי גופו ולפעול רק עם אילו הנחוצים לפעילות, שעה שהאיברים האחרים במנוחה.
- התינוק יצליח להושיט יד לחפץ התלוי מעל ראשו, מבלי להזיז בו זמנית את רגליו.
- בתחילה, התינוק יחזיק צעצוע בכל כף היד, ובהמשך, יצליח להפריד את תנועת אצבעותיו ויאחז חפצים קטנים בעזרת האצבע והאגודל בלבד(אחיזת פינצטה).
- ילד צעיר משתמש בגוף כיחידה אחת לשם זריקת כדור. בגיל מבוגר יותר הוא ישתמש ביעילות רבה יותר בחלקי הגוף השונים לשם יצירת התנועה.

חשיבות:
- מדגיש את הצורך בחיזוק קבוצות השרירים הגדולות.
- תרומת קבוצת השרירים הגדולות ליציבות הגוף בביצוע מיומנויות גסות ועדינות.
- אצל ילד המתקשה בכתיבה, גזירה, הדבקה, רכיסת כפתורים, תהיה זו טעות לאבחן רק את הפעילות של קבוצת הש. הקטנים ראשית יש לוודא שהילד רכש יציבות בחגורת כתפיים והגו; אח"כ לוודא שהוא מסוגל להפעיל כל חלק מהגוף בנפרד, ורק אז לאבחן את פעולת כף היד והאצבעות.
- במתן הדרכה למען השגת יעדי למידה, יש לשים דגש על התהליך יותר מאשר על תוצאת הביצוע, עד שזו תושג. יש לתת לילד התנסות מדורגות ובשלבים המהווים חלק מהמיומנות השלמה.

4. יציבות במקום מסוים בגוף מאפשרת תנועה במקום אחר בגוף.
קודם לומד התינוק לייצב את גופו במנח מסוים, רק אח"כ הוא ישמור על יציבות זו ויבצע תנועה במקום אחר בגוף בו – זמנית.
דוגמא: התינוק יעמד קודם על ארבע/שש, ישמור ויתנסה במנח זה, ורק בשלב הבא יתחיל לזחול. אח"כ, ישען על יד אחת, ישחרר יד שנייה להושיטה לחפץ.
מכאן, גו יציב מאפשר התחלה של זחילה והליכה יציבה, כתף יציבה מאפשרת תנועת אצבעות.
ילד, אשר חסרות לו תגובות יציבתיות אוטומטיות (תגובה לשינוי בקו הכובד שיביא לתגובה אוטומטית שאינה רצונית), ינסה לסגל מחדש את תנוחת האיזון באופן רצוני, תוך כדי נדנודי גוף רבים לכיוונים שונים, או יקשיח (ספסטיות) את גופו בשעה שמנסה לשמור על שיווי המשקל.
דוגמא: ילד העובר בזמן פעילות במים ממצב של גוף אנכי (עמידה)למצב גוף אופקי (שכיבה על הבטן), ומקשיח את גופו.
יהווה סממן לאיתור תגובות יציבתיות חסרות/לקויות. לילד זה נעניק תמיכה בזרועות/ כתפיים על מנת לתמוך ביציבה ולשחרר מצב ספסטי.

צידיות ודומיננטיות צידית: על בסיס עקרון הנ"ל, השגת ייצוב במקום מסוים בגוף יאפשר תפקוד יעיל בחלקו האחר.
רקע התפתחותי:
- 4-3 חוד' תינוק נע באופן בלתי סימטרי, כל אחד מצידי הגוף פועל בנפרד.
- 4-5 חוד' מתפתחת היכולת לפעול עם שני צידי הגוף במשולב ושווה (הבאת ידיים/רגליים אל מרכז הגוף).
- 6-5 חוד' התינוק יודע להפריד בתנועתו בין שני צידי הגוף, ולפעול באופן שונה ביניהם (מתהפך, מתיישב, זוחל, מושיט יד ימין ויד שמאל לסירוגין).
עד גיל שנתיים מצפים לתפקוד שווה בשתי ידיים, מכאן נתחיל לצפות להבדלים בתפקוד בין פלג גוף ימני לשמאלי.
2.6-2 שנים לאחר שהתינוק פעל באופן שווה בין הצדדים, הוא מתחיל לחזק את הצד העדיף.
ניתן להבחין בשימוש פעיל יותר של צד מסוים.
4 – 6 שנים מצפים להבשלת העדפת צד. הביטוי התפקודי לכך יהיה שימוש עקבי ומדויק של יד אחת, באכילה, ציור, משחק, והיד השנייה תתפקד כמייצבת ומסייעת.
חשוב לוודא שבגיל הגן (4.5 – 5 שנים) מתפתחת דומיננטיות ידנית. עיכוב בהתפתחות הדומיננטיות עלול להביא לירידה בביצוע או להאטה במיומנות. זאת מכיוון שהילד יחליף מדי פעם את היד שאחראית על יצירת דיוק (היד המציירת, משחילה) או יראה בלבול ברגל שתתחיל עלייה במדרגות או ניתור על רגל אחת.
כאשר ילד מאחר בתהליך הבשלת העדפת הצד, או שהעדפתו אינה ברורה, צריך לראות האם הוא משתמש באופן אחיד ועקבי באותם תפקודים באותה יד (מצחצח תמיד בימין, אוחז כף אוכל תמיד בשמאל) ואינו מחליף ביניהם (איחור בביסוס דומיננטיות והחלפת ידיים בתפקוד, יכולה להיות סממן ליציבה לקויה, או להתעייפות המעידה על רפיון שרירים, או להשפעה סביבתית במקרים בהם כופים על הילד לעבור מצד אחד למשנהו (אין צורך במעורבות שלילית זו, זהו תהליך מוחי פנימי טבעי!). יש לשים לב כי הילד מתפקד ביעילות ביד אחת, מצליח לבצע, ללא מאמץ יתר. להגיש לו את החפץ מול מרכז הגוף, ולטפח את היציבות.
עד גיל 5 שנים ההבחנה (זיהוי) בין איברים ימניים לשמאליים היא אקראית.
מגיל 6 שנים הילד שולט בזיהוי (ומסוגל לשיים) ימין ושמאל. לזיהוי זה חשיבות רבה ברכישת הקריאה וכתיבה (ימין לשמאל), פעולות בחשבון (שמאל- ימין), התמצאות במרחב – החדר מימין, מילוי הוראות – גש לארון השמאלי.

5. תרגול תנועה והפיכתה למיומנות מאפשרים פעילות נוספת וברמה גבוהה יותר. הפיכת המיומנות לאוטומטית מפנות ללמידה או כל פעילות קוגניטיבית הדורשת מחשבה וריכוז.
דוגמא: ילד ומבוגר יכולים לבצע בו זמנית רק פעילות קוגניטיבית אחת – אבל לבצע כמה פעילויות אוטומטיות באותו זמן.
לילד בגיל הרך, לצורך למידת הקפיצה על שתי רגליים הוא זקוק לארגון, ריכוז והבנה מחשבתית, ואינו פנוי להקשבה לאחר.
לילד בבית הספר – לימוד ראשוני של קריאה/ כתיבה, דרושה הפניית הקשב, ואינו פנוי לדברי אחרים. כשילד מפנים פעילויות אילו, הן הופכות למיומנויות אוטומטיות. אז יהיה מסוגל לקפוץ ולשיר באותו זמן או לכתוב/ לקרוא ולהקשיב למורה.
כשהופכת הפעולה למיומנות, מסוגל הילד לבצע אותה יחד עם פעילויות אחרות.
אי תקינות: כאשר ישנו קושי במעבר בין פעולה קוגניטיבית למיומנות, הילד מתעכב בצורך לחשוב ולהתרכז באותה משימה, בלי שיוכל להתפנות באותו הזמן לגירוי נוסף. הוא זקוק למלוא הריכוז כדי לשבת באופן יציב או לאחוז בעפרון. באותו זמן הוא אינו "שומע" את ההוראה שנתנה המורה. אז, יראה הילד כבעל קושי בריכוז או הבנה – אך למעשה נעוץ הקושי ביכולת נמוכה לייצב את גופו, או בקושי ביצירת הכתב – הכתב נשאר בגדר פעילות הדורשת מחשבה ולא מיומנות אוטומטית.

להעשרה ויישום בהנעה והנאה
תודתי נתונה ל:
ד"ר אורלי יזדי עוגב – מאבחנת ומכשירה מטפלים בתפקודי למידה ומוטוריקה.
שלומית נאור יהל – פיזיותרפיסטית נוירו – התפתחותית.
מירי רצון – פיזיותרפיסטית התפתחותית.
חיה קושניר – מרפאה בעיסוק.

הבריכה של ימית מציעה מגוון שרותים: שחיית תינוקות, טיפולי הידרותרפיה, הכנה לכיתה א', לימוד שחייה, פעילות לנשים בהריון ועוד.

אם יש לכם שאלות – נשמח אם תיצרו איתנו קשר !